Kidouchine
Daf 5b
משנה: עֶבֶד עִבְרִי נִקְנֶה בְּכֶסֶף וּבִשְׁטָר וְקוֹנֶה אֶת עַצְמוֹ בַּשָׁנִים וּבַיּוֹבֵל וּבְגִרְעוֹן כֶּסֶף. יְתֵירָה עָלָיו 5b אָמָה הָעִבְרִיָּה שֶׁקּוֹנָה אֶת עַצְמָהּ בַּסֵּימָנִים. הַנִּרְצָע נִקְנֶה בָרְצִיעָה וְקוֹנֶה אֶת עַצְמוֹ בַּיּוֹבֵל וּבְמִיתַת הָאָדוֹן.
Traduction
On acquiert un esclave hébreu par de l’argent, ou par un acte écrit. Il devient libre après un nombre d’années (au bout de six ans de service), ou par l’arrivée du Jubilé (35)(Lv 25, 41)., ou en se rachetant par déduction de valeur pour les années écoulées de service. La servante juive a cet avantage sur lui (un moyen en plus) que sa libération s’effectue aussi lorsqu’elle a les signes de la puberté. L’esclave qui se laisse percer l’oreille (36)Celui qui ne veut pas quitter son maître après 6 ans de service: (Ex 21, 5). est acquis au maître par cette opération, et n’est libre qu’au jubilé, ou à la mort de son maître.
Pnei Moshe non traduit
מתני' עבד עברי נקנה בכסף. דכתיב מכסף מקנתו מלמד שהוא נקנה בכסף:
ובשטר. שנאמר באמה העבריי' אם אחרת יקח לו הקישה הכתוב לאחרת מה אחרת בשטר אף האמה בשטר וילמד עבד עברי מאמה העברייה דכתיב העברי או העבריה מקיש עברי לעברי':
וקונה את עצמו בשנים. לסוף שש שנים יוצא חפשי ואפילו היתה שמטה בתוך שש שנים עובד דכתיב שש שנים יעבוד ובשביעית פעמים שהוא עובד בשביעית:
וביובל. אם פגע יובל בתוך שש שנים מוציאו:
ובגרעון כסף. דכתיב באמה העבריה והפדה והוקש עברי לעבריה אם קנאו רבו בו' מנה והוא עתיד לצאת לסוף ו' נמצא קונה עבודת כל שנה במנה וכשבא לפדות עצמו מגרע לו רבו מפדיונו דמי עבודת השנים שעבד:
יתיר' עליו אמה העבריה. שקונה עצמה בכל אלה ובסימני נערות דילפינן מויצאה חנם רבה לה יציאה לזו שיוצאת בסימנים:
ובמיתת האדון. שהעבד עברי עובד את הבן אם מת האדון בתוך שש דכתיב שש שנים יעבוד בין לו בין לבן אבל לא לבת ושאר יורשים דכתיב ועבדך שש שנים לך ולא ליורשים והנרצע יוצא במיתת האדון לגמרי ואינו עובד לא לבן ולא לשאר יורשים וכן אמה העבריה קונה את עצמה במיתת האדון כנרצע דכתיב גבי נרצע ואף לאמתך תעשה כן:
הלכה: עֶבֶד עִבְרִי נִקְנֶה בְּכֶסֶף כול'. כְּתִיב כִּי יִמָּכֵר לְךָ אָחִיךָ הָעִבְרִי אוֹ הָעִבְרִיָּה. הִקִּישׁ עִבְרִי לָעִבְרִייָה. מָה עִבְרִייָה נִקְנֵית בַּכֶּסֶף וּבִשְׁטָר. אַף עִבְרִי נִקְנֶה בְּכֶסֶף וּבִשְׁטָר. נִיחָא בַּכֶּסֶף. דִּכְתִיב וְיָֽצְאָה חִנָּם אֵין כָּסֶף. בִּשְׁטָר מְנָלָן. עִבְרִייָה לְמֵידָה מִבַּת חוֹרִין. וְעִבְרִי לְמֵידָה מֵעִבְרִייָה. נִמְצָא לֶמֶד מִלֶּמֶד. עַד כְּדוֹן כְּרִבִּי עֲקִיבָה. דְּאִית לֵיהּ לֶמֶד מִן הַלֶּמֶד. כְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל. דְּלֵית לֵיהּ לֶמֶד מִן הַלֶּמֶד. אַשְׁכָּח תַּנֵּי רִבִּי יִשְׁמָעֵאל לְהָא מִילָּה וְחֻפְשָׁה מִלָּה חָפְשִׁי מֵחוּפְשָׁה. בְּכָל אָתָר לֵית לֵיהּ לְרִבִּי יִשְׁמָעֵאל לֶמֶד מִן הַלֶּמֶד וְהָכָא אִית לֵיהּ רִבִּי יִשְׁמָעֵאל. תַּנֵּי לָהּ בְּשֵׁם חֲכָמִים. מְנָן תֵּיתִי רִבִּי יִשְׁמָעֵאל. שִׁילּוּחַ שִׁילּוּחַ. מַה שִׁילּוּחַ שֶׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן בִּשְׁטָר אַף כָּאן בִּשְׁטָר. וְלֹא דַמְיָא. תַּמָּן לְהַקְנוֹת לְעַצְמָהּ. בְּרַם הָכָא לְהִיקָּנוֹת לָאֲחֵרִים. אָמַר רִבִּי מַתַּנְייָה. מְכִירָה מְכִירָה. מַה מְכִירָה שֶׁנֶּאֶמְרָה לְהַלָּן בִּשְׁטָר אַף כָּאן בִּשְׁטָר. אִי מַה לְהַלָּן בַּחֲזָקָה אַף כָּאן בַּחֲזָקָה. אָמַר רִבִּי חִייָה בַּר אָדָא. הוּא עִבְרִי הוּא עִבְרִיָּה.
Traduction
Il est écrit (Dt 15, 12): Lorsque ton frère hébreu, ou une femme hébreu te sera vendu, etc., on compare donc, sous ce rapport, l’esclave mâle hébreu à l’esclave femme hébreu, et comme celle-ci est acquise par de l’argent et le contrat, on acquerra de même l’homme. On comprend le mode d’acquisition par de l’argent, parce qu’il est écrit d’autre part (Ex 21, 11): Elle sortira gratuitement, sans argent (sans rembourser le prix de son achat); mais d’où sait-on aussi que l’on peut acquérir l’esclave femme par un contrat? On le sait pour l’esclave femme par analogie du mode d’acquérir (en mariage) une fille libre, et l’on déduit cette faculté d’acquisition à l’égard de l’esclave homme par analogie de l’esclave femme. Il en résulte que l’on déduit une règle d’analogie de celle qui est déjà l’objet d’une déduction semblable. Ceci est admissible, d’après R. aqiba, qui autorise ces sortes de déductions mêmes indirectes; mais comment justifier la même explication d’après R. Ismaël, qui n’autorise pas ces sortes de déductions indirectes? On a trouvé par contre qu’un enseignement de R. Ismaël énonce cet avis sur l’expression (Lv 19, 20): à qui la liberté n’a pas été accordée (après avoir appliqué ce dernier texte à l’esclave cananéenne, mariée avec un esclave hébreu, on déduit que l’esclave hébreu pourra comme celle-ci, être acquise à l’aide d’un contrat, et cette déduction est ensuite réversible sur la juive esclave). Comment se fait-il que nulle part R. Ismaël n’admette la faculté de tirer une déduction d’une autre déduction, tandis qu’ici il l’admet? On a enseigné au nom d’un sage (inconnu): d’où R. Ismaël tire-t-il la règle de pouvoir acquérir l’esclave hébreu par un contrat? De l’analogie entre deux expressions contenant le terme ''renvoyer'': Comme ailleurs (au sujet du divorce), l’expression ''il la renverra de sa maison'' (Dt 24, 1) implique l’idée d’un contrat écrit, de même ici l’expression ''tu le renverras libre'' (ibid. 15, 12) implique l’emploi d’un contrat. Mais n’y a-t-il pas défaut d’analogie? Car le contrat (de divorce) sert à ce que la femme se reconquière elle-même, tandis qu’ici (pour l’esclave) il s’agit d’être acquis par d’autres? En effet, répond R. Mathnia, on déduit la règle relative à l’acquisition d’un esclave hébreu, par analogie entre deux expressions contenant le terme ''vendre'': comme ailleurs l’expression ''s’il a vendu de son patrimoine''(Lv 25, 35) implique l’idée d’un contrat écrit, de même ici l’expression ''lorsque ton frère hébreu te sera vendu'' (Dt 15, 12) implique la présence d’un contrat. Pourquoi ne pas admettre une autre analogie et dire ceci: aussi bien que l’esclave cananéen pourra être acquis par la prise de possession (sans contrat), l’esclave hébreu pourra être acquis de même? Aussi, dit R. Hiya b. Ada, l’analogie existe de fait entre l’esclave mâle hébreu et l’esclave femelle (sans qu’il soit besoin d’une déduction; ils sont tous deux l’objet de la même règle).
Pnei Moshe non traduit
גמ' ניחא בכסף. דהעבריה נקנית דכתיב ויצאה חנם אין כסף ודרשינן לעיל מכאן שמגרעת בפדיונה וש''מ שנקנית בכסף אלא בשטר מנלן בעבריה גופה:
עבריה למידה מבת חורין. שנקנית בשטר דכתיב אם אחרת הוקשה לאחרת:
נמצא. אתה אומר למד מן הלמד:
עד כדון כר''ע דאית ליה. בכל התורה למדין למד מן הלמד חוץ בקדשים שפיר:
כרבי ישמעאל דלית ליה למד מן הלמד. בשום מקום מאי איכא למימר:
אשכח תני ר' ישמעאל להא מילה. ותו דבהדיא אשכחן דר' ישמעאל נמי אית ליה הכא למד מלמד ודריש וחפשה מלה וחופשה לא נתן לה ויליף לה לה מאשה דכתיב וכתב לה והדר יליף חפשי דכתיב בעבד תשלחנו חפשי מעמך מחופשה דשפחה וקשיא בכל אתר לית ליה לר' ישמעאל למד מלמד והכא אית ליה:
תני לה בשם חכם. אחד מאן דהוא:
מנן תיתי ר' ישמעאל שילוח שילוח. לר''י תיתי מהכא דיליף ג''ש שילוח שילוח ולא הוי למד מלמד כתיב הכא תשלחנו חפשי וכתיב ושלחה מביתו מה להלן בשטר אף כאן בשטר:
ולא דמיא. והיכי מצית יליף משילוח דכתיב באשה הא לא דמיא דהתם השטר להקנות לעצמה אבל הכא בעבד אתה רוצה ללמד שיהא הוא נקנה לרבו בשטר:
אמר רבי מתנייה. אתיא מכירה מכירה כתיב הכא כי ימכר לך וכתיב בשדה ומכר מאחוזתו מה להלן בשטר אף כאן בשטר:
אי מה להלן בחזקה. ונימא נמי דעבד עברי נקנה בחזקה אלא אמר ר' חייה בר אדא הוא עברי הוא עבריה עבריה הוא דילפינן מעברי דנפקא לן מקראי דלקמן ולאו היקש מקרי דמאי שנא עברי מעבריה וכללינהו קרא בחדא לומר דדין אחד להם:
Kidouchine
Daf 6a
בַּכֶּסֶף. וְהָיָה כֶּסֶף מִמְכָּרוֹ. בַּכֶּסֶף הוּא נִגְאַל וְאֵינוֹ נִגְעַל לֹא בַּתְּבוּאָה וְלֹא בַכֵּלִים. בְּכָל אָתָר אַתְּ עֲבַד שָׁוֶה כֶסֶף כְּכֶסֶף. וְהָכָא לֵית אַתְּ עֲבִיד שָׁוֶה כֶסֶף כְּכֶסֶף. אָמַר רִבִּי אַבָּא מָרִי. שַׁנְייָא 6a הִיא. שֶׁשַּׁנָה עָלָיו הַכָּתוּב כֶּסֶף בכֶּסֶף. אוֹף רִבִּי חִייָה בַּר אָדָא יוֹדֶה שֶׁאִם בִּיקֵּשׁ לִגְרוֹעַ. שֶׁמְּגָרֵעַ וְיוֹצֵא אֲפִילוּ בִתְבוּאָה וַאֲפִילוּ בְכֵלִים. אָמַר רִבִּי יוּדָן אָבוֹי דְרִבִּי מַתַּנְייָה. הָדָא דְתֵימַר בְּשֶׁלֹּא עֲשָׂאָן דָּמִים. אֲבָל אִם עֲשָׂאָן דָּמִים כְּכֶסֶף הוּא.
Traduction
L’esclave sera acquis par de l’argent'' (dit la Mishna) comme il est écrit (Lv 25, 50): c’est contre argent qu’il sera vendu (37)Littéralement: le prix de sa vente sera (comparée) etc.; aussi, seulement contre argent l’on pourra racheter l’esclave hébreu, mais non contre du blé, ni contre des ustensiles. Pourquoi en tous lieux admet-on une valeur comme équivalent à de l’argent, tandis qu’ici on ne l’admet pas comme telle? Cette distinction, dit R. Aba-Maré, a pour cause la répétition du terme ''argent'' dans le verset biblique en question. Toutefois, R. Hiya b. Ada reconnaît que si l’esclave demande à son maître d’être diminué de valeur (en raison du nombre d’années déjà écoulées à son service), il pourra être racheté même par des objets en nature, à l’aide de blé, ou d’ustensiles. Il est vrai, dit R. Judan, père de R. Mathnia, que l’on ne peut racheter l’esclave à l’aide de produits en nature (mais seulement contre espèces), lorsque ces produits n’ont pas été estimés à une valeur fixe; mais dès qu’ils ont été estimés, ils représentent l’argent.
Pnei Moshe non traduit
בכסף. דכתיב והיה כסף ממכרו בעבד עברי הנמכר לעכו''ם:
בכסף הוא נגאל. דכתיב ביה או השיגה ידו ונגאל וחשב עם קונהו וגו' ודריש דוקא בכסף ואינו נגאל לא בתבואה ולא בכלים אם נתנן לרבו:
והכא. אמאי לית את עביד שוה כסף כסף:
שנייא היא ששינה עליו הכתוב. דכתיב כסף ממכרו והדר כתיב מכסף מקנתו לעכב דבכסף דוקא:
שאם ביקש לגרוע. לרבו ולחשוב כפי שניו שמגרע אפי' בתבואה וכלים דלא כתיב כסף אלא בגאולה מכל שניו וקרא דבתריה ואם מעט נשאר בשנים וגו' כפי שניו ישיב את גאולתו סתמא כתיב ואפילו בתבואה וכלים נגאל ונותן לרבו בעד שנים הנותרות:
הדא דתימר. דאינו נגאל בתבואה וכלים בשלא עשאן דמים בשויין אלא נתן לו כך וכך מדות לשנה דגזירת הכתוב שאינו נגאל בהן אבל אם שמאן בדמים לפי שויין ככסף הוי ונגאל בהן:
בִּשְׁטָר. רִבִּי אַבָּהוּ אָמַר. בִּשְׁטָר שֶׁלְּכֶסֶף. הָא בִשְׁטָר שֶׁל מַתָּנָה לֹא. שֶׁמָּא יַחֲזוֹר בּוֹ הָעֶבֶד. מֵעַתָּה אֲפִילוּ בִּשְׁטָר שֶׁלְּכֶסֶף יָכוֹל הוּא לַחֲזוֹר בּוֹ. אָמַר לוֹ. שֶׁמָּא תָבוֹא שְׁנַת רְעָבוֹן וְיַחֲזוֹר בּוֹ רַבּוֹ.
Traduction
vide
Pnei Moshe non traduit
בשטר. הא דעבד עברי נקנה בשטר א''ר אבהו דוקא בשטר של כסף שנתן שטר לרבו בשביל כסף מכירתו שקבל ממנו:
הא בשטר של מתנה. שלא קיבל העבד כלום אלא נתן לו שטר הקנאה במתנה שיהא נקנה בו לאו כלום הוא דלא סמכה דעתי' דרביה שמא יחזור בו העבד:
מעתה. אם תחוש לחזרת העבד אפילו בשטר של כסף הוא יכול לחזור בו וליתן לו הכסף בחזרה:
אמר לו. הכי קאמינא שמא יחזור רבו בעבד דחיישינן שמא תבא שנת רעבון ולא ניחא ליה בעבד ויחזור בו ולפיכך בשטר של מתנה אינו נקנה דלא סמכה דעת העבד ולא מקני נפשיה אבל בשטר של כסף שיש לו חוב עליו לא חיישינן שיחזור בו הרב:
סֶדֶר מְכִירָה כָּךְ הוּא. אֲנִי פְלוֹנִי מָכַרְתִּי בִּתִּי לִפְלוֹנִי. סֶדֶר קִידּוּשִׁין כָּךְ הוּא. אֲנִי פְלוֹנִי קִידַּשְׁתִּי בִּתִּי לִפְלוֹנִי. רִבִּי חַגַּיי בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי. הֶחֱלִיף וְאָמַר. אֲנִי פְלוֹנִי לָקַחְתִּי בִּתּוֹ שֶׁלִּפְלוֹנִי. אֲנִי פְלוֹנִי קִידַּשְׁתִּי בִּתּוֹ שֶׁלִּפְלוֹנִי. אָמַר לֵיהּ. וּמַה בְכָךְ. אֲבָל אִם הֶחֱלִיף לְשׁוֹן מְכִירָה בִּלְשׁוֹן קִידּוּשִׁים אוֹ לְשׁוֹן קִידּוּשִׁין בִּלְשׁוֹן מְכִירָה לֹא עָשָׂה כְּלוּם.
Traduction
vide
Pnei Moshe non traduit
סדר מכירה כך היא. שהמוכר כותב השטר אני פלוני מכרתי כו' וכן האב אם מקדש בתו לאחר הוא כותב אני קדשתי בתי לפלוני:
החליף. והקונה כתב אני לקחתי וכן המקדש אני קדשתי בתו של פלוני מהו:
ומה בכך. בין שכתב המקנה או הקונה בין במכירה בין בקידושין שפיר דמי אבל אם החליף הלשון ומשמעות של השטר שכתב מכירה בקידושין או קידושין במכירה לא עשה כלום:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source